קרספי ד'אדה
 | |||
| מפעל קרספי | |||
| מדינה / טריטוריה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד |
1878  | ||
| שטח | 0.64 קמ"ר | ||
| גובה | 180 מטרים | ||
| קואורדינטות | 45°35′48″N 9°32′10″E / 45.596666666667°N 9.5361111111111°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://crespidaddaunesco.org/ | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
| |||
  | |||
קרספי ד'אדה (איטלקית: Crespi d'Adda) הוא כפר השוכן בנפת ברגמו שבלומברדיה, והוא נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות ל"עיירות חברה" (villaggio operaio) שנבנו על ידי תעשיינים נאורים ברחבי אירופה וצפון אמריקה במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. האתר השתמר מאז בנייתו בצורה טובה והוא עדיין משמש באופן חלקי למטרות תעשייתיות. בשנת 1995 הכריז ארגון אונסק"ו על הכפר כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיירות החברה הראשונות נבנו ברחבי אירופה על מנת לשמש כמקום מגורים עבור עובדי מפעלים גדולים, שהוקמו בסמוך למקורות של חומרי גלם, אנרגיה וכדומה. העיירות הראשונות מסוג זה הוקמו באיטליה רק לאחר איחודה ונוצר שוק כלכלי משותף. בשיא פריחתה הועסקו בקרספי ד'אדה כ-3,200 עובדים.
כריסטופו בניניו קרספי (Cristoforo Benigno Crespi), שהיה יצרן טקסטיל איטלקי, רכש ב-1875 עמק בשטח של קילומטר רבוע אחד בין הנהרות ברמבו ואדה. כוונתו המקורית של קרספי הייתה לבנות מפעל כותנה על גדת האדה. קרספי החליט להקים עבור העובדים בתי מגורים תלת-קומתיים סביב המפעל, ועל סמך מודל אירופי מוכר העבודות החלו בתחילת 1878.
כאשר בנו של קרספי, סילביו, לקח על עצמו את ניהול התאגיד הוא נקט בגישה שונה ושינה מספר דברים בפרויקט כולו. סילביו החל לבנות בתים קטנים עם גני נוי משלהם המיועדים למשפחות בודדות, תחת הבתים הגדולים שהיו מיועדים כל אחד למספר משפחות. קרספי החל לבצע את התוכנית הזו ב-1892 ונחל בה הצלחה רבה כיוון שבמשך חמישים השנים הבאות לא היו אירועים חריגים כלשהם כגון שביתה. בנוסף לבתי המגורים הקים קרספי תחנת כוח הידרואלקטרית על מנת לספק לעובדיו חשמל בחינם, וכן מבני ציבור שונים. סילביו גם בנה בניינים נוספים בעלי חשיבות סמלית כגון כנסייה, טירה שהייתה מקום המגורים של משפחת קרספי, משרדי הנהלה חדשים בתוך המפעל, ובתי מגורים לבעלי המפעל הנמצאים דרומית לאלו של הפועלים.
השפל הגדול שהחל ב-1929, בנוסף למדיניות הפיסקלית שהייתה נהוגה באיטליה הפאשיסטית, גרמו לכך שמשפחת קרספי נאלצה למכור את המפעל לתאגיד הטקסטיל האיטלקי STI, שמכר אותו ב-1970 לחברת רוסארי א וארזי. חברת לגלר, שהייתה הבעלים הבאים של המפעל, מכרה את רוב הבתים. כיום המפעל שייך לקבוצה התעשייתית פולי, שהעסיקה בו 600 עובדים. בשנת 2004 הפסיק המפעל לייצר כותנה.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתחם כולו בנוי על קרקע בצורה סדירה. העיירה מחולקת לשני חלקים באמצעות דרך ראשית. מפעל הכותנה שוכן לצד הדרך על הגדה השמאלית של נהר אדה. האדריכל שתכנן את משרדי המפעל הוא ארנסטו פירובאנו (Ernesto Pirovano), שהיה אחראי על רוב העבודות שנעשו בתקופתו של סילביו קרספי.
בצד השני של הדרך הראשית נמצאים בתי המגורים שנבנו בשלוש שורות מסודרות, עם דרכים משניות המפרידות ביניהם. לפי התוכנית המקורית בכל בניין היו אמורות להיות שתי קומות המיועדות לכמה משפחות, שכל אחת מהן תתגורר בכמה חדרים. אולם, כיום רוב המשפחות מתגוררות בבתים פרטיים עם גנים צמודים המפרידים בין הבתים לשירותים שמאחוריהם. ניתן להבחין בין הבתים החדשים לבתים הישנים באמצעות מספר הבדלים סגנוניים. הבתים נבנו במספר סגנונות בנייה.
הכנסייה המקומית נבנתה על ידי האדריכל לואיג'י קאבנאגי (Luigi Cavenaghi), שהתבסס על כנסייה שהייתה בעיר הולדתו של כריסטופו קרספי. בניית הכנסייה החלה ב-1891 ונמשכה שנתיים. הכנסייה שוכנת בקצה הצפוני של העיירה, והיא חלק מכיכר הכוללת גם את בית הספר והתיאטרון המקומיים.
פירובאנו תכנן גם את הטירה, שבנייתה הסתיימה ב-1897. סגנון הבנייה של הטירה הוא עירוב בין אדריכלות נאו-גותית לומברדית, תגליפים וציורים מוריים ממחוז ונטו. הבניין מזכיר את התקופה הגותית הרומנטית, ורושם זה מחוזק על ידי שימוש בכמה חומרי בנייה.
בית הקברות שוכן בקצה הדרומי של העיירה, והמבנה הבולט ביותר הנמצא בו הוא המאוזוליאום של משפחת קרספי, שהוא מבנה בסגנון אר נובו שנבנה על ידי האדריכל גאטאנו מורטי (Gaetano Moretti).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרספי ד'אדה- קרספי ד'אדה באתר ההתאחדות התרבותית NEMA (אורכב 02.11.2007 בארכיון Wayback Machine)
